מאל
קלאפטה לאל צ'לטן – נסיעה ארוכה של שלוש שעות בדרך מדברית שבסופה מגיעים לעיירת
מטיילים קטנה – כמו במערב הפרוע. אל צ'אלטן. זוהי בירת הטרקים של ארגנטינה.
בשני צידי הרחוב הולכים צעירים
רבים עם מוצ'ילות שנראות יותר גדולות מהם. כשהולכים מאחורי אחד כזה – זה נראה כמו
מוצ'ילה עם רגליים. אבל אין ספק שמגיעים לפה גם אוהבי לכת ולא רק מיטיבי לכת. צעירים
אחרי צבא וגם ליבני שיער כמונו.
כבר בדרך פגשנו חברה צעירים
שספרו לנו שהם עולים אל הפיץ רוי - גולת הכותרת של האזור – סלע גרניטי ניצה וגבוה
מאוד – עולים בחצות בלילה ולנים למרגלות הפסגה בחוץ באוהלים – כדי לראות את הזריחה
צובעת בכתום עז את הפיץ רוי.
הסתכלנו אחד על השני והחלטנו
שאנחנו כבר ראינו מספיק זריחות, מה גם שאף אחד לא חתם לנו שהענן הכבד שמכסה את הפיץ
רוי יסתלק משם בעת הזריחה.
הגענו אל המלון – מפנק במיוחד -
התלבשנו היטב ויצאנו לדרך נחושים להגיע לאיזו שהיא פסגה.
הלכנו ארבעה ק"מ בהלוך, כשלוש
שעות. טיפוס יפה, לא פשוט, הרוח וטיפות הגשם שהצליפו בפנים לא הקלו עלינו.
הגענו עד לגונה קפרי. מקום ממנו
היינו אמורים לראות את הפיץ רוי. אבל הענן המעצבן שמר בקנאות על ההר ולא הראה שום
סימן שהוא מתכוון לזוז משם, נהפוך הוא, הוא רק הלך והתעבה וכיסה את כל השמיים ולא
ראינו כלום.
הסתובבנו וירדנו את כל הדרך
בחזרה. הירידה היתה קשה לא פחות בשל תנאי הרוח והגשם, וגם המצב רוח שלי איבד גובה.
כשקר לי אני פחות שמחה ונחמדה.
חשבתי לעצמי על אלו, הצעירים,
שאכלו אותה הרבה יותר ממני. בילו שם למעלה את הלילה בשקי שינה ובאוהלים ולא זכו
לראות לא זריחה ולא נעליים. אין לי על מה לקטר...
מעכשיו יקרא המקום שפיץ אוי –
ולא פיץ רוי...
החלטנו על אחר צהריים רגוע עם
ספרים בלובי.
אבל משהו בכל זאת דגדג באצבעות
(הרגליים) – וכמו בכל עיירת מטיילים שמכבדת את עצמה בדרום אמריקה – תמיד יש להם "מירדור
דה לה קונדור". תצפית הקונדור. כל פיסטין/גבעה/הר - סמוך יקבל את התואר
הנכסף. וכך מצאנו את עצמנו עולים אל תצפית הקונדור. היה שם למעלה קונדור ששייט
בנחת על גבי הרוח... וכן, היתה שם רוח.
הרוח נשבה במהירות עצומה
והצליחה אפילו להפיל אותי (שזה לא פשוט) וגם להעיף את דוד.
זה כבר היה יותר מידי. חזרנו
לספרים.
עם ערב נפרדנו ממראות המטיילים
הנחושים, המטפסים על המצוקים - המטורפים, מהפיצרייה הביתית לה רוקה שאהבנו מאוד,
ויצאנו מהשמורה של אל צ'לטן ברכב שאסף אותנו חזרה לאל קלאפטה.
עם בוקר הגיעה משאית - ארבע על
ארבע, קרבית במיוחד, לבית המלון באל קלפטה שלקחה אותנו לצ'ילה – בדרכנו אל שמורת ה"טורס
דל פאינה".
קישורים לכל הפרסומים בטיול הזה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה