הדרך אל צ'ילה מארגנטינה ממחישה
מאוד את ההבדל בין שתי הארצות. הדרך המובילה לצ'ילה היא דרך עפר, אבנים ומה לא.
במחסום הגבול עם הכניסה לצ'ילה, לפתע מתחיל כביש סלול. עברנו את מעבר הגבול Cerro Castill. זה אחד הסממנים שהגענו
לארץ קצת יותר מאורגנת ומסודרת מארגנטינה.
מעבר הגבול זוהי פרוצדורה של החתמות דרכונים, אבל בעיקר בדיקת
המזוודות. הצ'ליינים מקפידים מאוד להעביר כל מזוודה במכונה, לא נורא אם העברת איזה
חומר חשוד. העיקר אל תעביר פירות וירקות. לנו היה לימון אחד זרוק איפה שהוא
במזוודה – מה שדרש מאתנו לפתוח את המזוודות ולהוציא את האסור. אחרת, אם לא הצהרת
על זה מראש אתה עלול לשלם קנס של 400 דולר.
יש גם כלבים שמרחרחים... בקיצור לא כדאי להתעסק איתם.
בדרך אל שמורת הטורס דל פאינה - שלושה צוקי גרניט הנראים כמגדלים - עצרנו בנקודות תצפית על הטורס. הם
קיבלו יפה את פנינו – ברורים וצלולים על רקע שמיים כחולים – אבל כעבור כעשר דקות (נתנו
לנו איזה פוטו – אופ) לבשו את שמיכת העננים ולא נראו עד שעזבנו את השמורה. עצרנו
במפל שוצף שבסביבתו הבנו שהרוחות באל צ'לטן רק לימדו אותנו איך להתנהג עם הרוח.
בנקודת איסוף ירדנו ממשאית הארבע על ארבע ורכב אחר לקח אותנו להוסטל
פאואה. אמצע השום מקום אבל על אי בתוך האגם. גשר שקצת מתנדנד מחבר מהחוף אל
ההוסטל. אין מצב שמהנדס אישר את הדבר הזה. לוחות עץ שמהם בנו את הגשר נראו כמו
שיניים חסרות.
במלון הבנתי שהקשר שלי עם העולם החיצון תלוי בחסדי הרוח. ואכן לעתים
היה אינטרנט ולעיתים לא. וכך גם לגבי המים החמים.
למחרת התארגנו למסלול הליכה. היינו קשובים לעצות המטיילים החולפים.
בשמורת הטורס כמה מסלולים ידועים. יש את ה"W" ואת ה"O" שדורשים שהייה ארוכה במקום.
אנחנו החלטנו לעשות V – זאת
אומרת חתיכה אחת של W. מסלול יומי ויפה שמסתתר
בואדי בין ההרים ונחבא מין הרוחות. הלכנו בתוך השמורה
- זו היא אחד מסמליה
הטבעיים והמרהיבים של פטגוניה. השמורה מוכרת וידועה בזכות שלושה עמודי גרניט
מרהיבים מלווים באגמי טורקיז, קרחוני ענק ונהרות שוצפים.
מה שהעיב על המראות המדהימים זה השריפה הענקית
שנגרמה על ידי מטייל ישראלי שעל פי השמועה הדליק נייר טואלט מתוך כוונה לשמור על
הסביבה, אבל במקום זה הדליק את כל השמורה בעזרת הרוחות העזות.
הליכה בין הגזעים השרופים תורמת לתחושה של הליכה על כוכב אחר הלקוח מסרט
מדע דמייני.
ארבע בבוקר – איסוף מהטורס לשדה התעופה ה"קרוב" ביותר
לשמורה סמוך לעיירה פואנטו ארנס – נסיעה של חמש וחצי שעות. טיסה של שעתיים ואנחנו
בפוארטו מונט – בדרך לעיר הקיט פוארטו וארס – למרגלות הרי הגעש אוסרנו וקלבוקו.
מגיעים למקום שיושב על הקליפה היותר דקה בכדור.
קישורים לכל הפרסומים בטיול הזה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה